ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
|
18379-06
10/06/2012
|
בפני השופט:
אליהו קידר
|
| - נגד - |
התובע:
יהודה ראובן
|
הנתבע:
1. פינס ניסים
2. סולל בונה בע"מ
3. אילנות הקריה (ישראל) בע"מ
4. כלל חב' לביטוח בע"מ
|
| פסק-דין |
1. לפניי תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע כתוצאה מתאונת עבודה שארעה לו ביום 26.8.02. התובע יליד 25.1.46, עבד בזמנים הרלבנטיים לתביעה זו כטפסן בניה בפרויקט בניה "נוף ים ראשון לציון".
2. הנתבע 1 הוא קבלן בניין והוא העסיק בזמנים הרלבנטיים לתביעה זו את התובע.הנתבעת 2 היא הקבלן הראשי בפרויקט הבנייה והיא התקשרה בחוזה לביצוע עבודות בניה עם הנתבע 1. הנתבעת 3 היא מזמינת הבנייה, מפקחת על הפרויקט ועסקה בהקמת פרויקט הבניה בו עבדו כמה קבלנים ומי שהייתה בעלת השליטה במקום. הנתבעת 4 היא מבטחת אחריותם של נתבעים 1-3 מכוח פוליסת אחריות צד ג' שמספרה 50223295587.
3. נסיבות התאונה כפי שתוארו בכתב התביעה הם כדלקמן: ביום 26.8.02, עת עבד התובע באחד המבנים בפרויקט הבניה, קרסה לפתע רצפת המבנה עליה הוא עמד והוא נפל לפתע ארצה מגובה של כשלושה מטרים לקומת הקרקע ונפגע בגופו. רצפת המבנה עליה עמד התובע הייתה עשויה לוחות עץ ללא תמיכה מספקת לדריכת אדם.
4. ממקום התאונה פונה התובע לבית החולים "וולפסון" כשהוא סובל מחבלות. בבית החולים אובחן שבר מרוסק ונפיחות ניכרת בקרסול שמאל. בוצע ניתוח לצורך קיבוע השברים בקרסול ביום 9.9.02 בניתוח בהרדמה מלאה על ידי ברגים. רגלו של התובע קובעה בסד גבס והומלץ לו להימנע מדריכה. התובע נבדק ביום 25.9.03 על ידי רופא תעסוקתי אשר קבע כי התובע איבד את כושרו לחזור ולעבוד כטפסן וכן את כושרו לעבוד בתחום הבניה.
5. התובע טוען כי התאונה ארעה בשל רשלנותם של הנתבעים כלפיו, בשל העובדה כי התאונה ארעה בשל פגמים וכשלים בסביבת העבודה, בשל אי הנהגת שיטות עבודה בטוחות, בכך שלא סיפקו לתובע סביבת עבודה בטוחה ואמצעי בטיחות, בהיות "הרצפה" דבר מסוכן על פי סעיף 38 לפקנ"ז והכל כפי המתואר באריכות בסעיף 27 לכתב התביעה.
דיון
:
6.
המחלוקות הדורשות ביאור והכרעה הן
:
א. נסיבות התאונה.
ב. האם הופרה חובת הזהירות ביחס לכל אחד מהנתבעים.
ג. רשלנות תורמת.
ד. נזקיו של התובע.
נסיבות התאונה:
7.
לגבי נסיבות התאונה העיד התובע: שהוא בעל ניסיון של שלושים שנים בבנייה. תמיד באתרים יש לוחות ודיקטים והוא לא יכול לבדוק כל קרש וכל דיקט שמונחים באתר. התובע העיד כי אם היה מעקה התאונה הייתה נמנעת. התאונה התרחשה כי היו דיקטים מפוזרים בשטח , כאשר עמד דיקט בצד התובע העיד כי לא שם לב דרך עליו ונפל ממנו שלושה מטרים למטה, על גבי רצפת בטון. התובע התבקש לעשות חגורת בטון במקום התאונה. כל הרצפה עליה דרך הייתה מכוסה בדיקטים ובקרשים והיא הייתה עשויה מבטון למעט החלק שכוסה בלוחות עץ שהושאר כנראה כפתח. התובע העיד כי, את הדיקטים שהיו מפוזרים לא היה צריך לצורך עבודתו. הפתח כנראה הושאר להעברת צינורות אולם כוסה על ידי לוחות עץ אולם לא היה שלט ולא היה מעקה. נשלח לעבוד על יד מנהל העבודה מטעם נתבע 1 והיו במקום מפקחים מטעם נתבעת 2 וקבלן נוסף. התאונה התרחשה בסביבות השעה שלוש בצהריים, אחרי יום שבו עסק בהכנת חגורות בטון, למעשה התאונה התרחשה ביום הראשון שבו עבד בפרויקט הזה.
8. לאחר עיון בכתבי הטענות בכללם ובסיכומי הצדדים, עולה כי אין מחלוקת של ממש באשר לנסיבות התאונה. השתכנעתי כי התובע עבד באתר הבניה, במקום בו מתבצעת בניית בית, נדרש לבצע חגורת בטון, התהלך על גבי רצפת בטון שהייתה בנויה ועליה היו מפוזרים לוחות עץ רבים. ברצפת הבטון היה פתח שכנראה שימש מאוחר יותר להכנסת צינורות או שימוש מקובל אחר, פתח זה כוסה בלוחות עץ והוסתר, ללא סימון נוסף. עת התובע דרך על גבי לוח העץ מעל הפתח, לפתע נפל התובע לקומה התחתונה מגובה של שלושה מטרים ובשל כך נחבל.
9. נסיבות התאונה הללו מקובלות עליי ככל העולה מעדותו של התובע בבית המשפט, מהתימוכין למנגנוני החבלה ככל העולים בתיעוד הרפואי, באין סתירה מהותית לגרסה זו על ידי הנתבעים.
דיון והכרעה:
טענות הצדדים לשאלת האחריות:
אחריות נתבע 1:
10. הנתבע 1 , מעסיקו הישיר של התובע, לא הגיש כתב הגנה מטעמו עד לכתיבת פסק דין זה. משכך אני מקבל את התביעה כנגדו, ומשקיבלתי את גרסת התובע לנסיבות התאונה אני סבור כי הנתבע 1 הפר את חובת הזהירות כלפי התובע, בכך שלא נקט בכל אמצעי הזהירות הראויים ובכללם: הדרכות מתאימות, פיקוח וציוד ביטחון, כמו גם וידוא כי סביבת העבודה בטוחה ביחס לנסיבות העניין.